תוכנית חוסן
משחקי האדמה כתכנית חוסן
מאז ה7/10 שיטת משחקי האדמה מוגשת כשיטת חוסן בעשרות רבות של מקומות. בשבוע הראשון של המלחמה, הקמתי צוות סיוע למפונים באמצעות משחקי האדמה והתחלנו להגיש בהתנדבות סדנאות לסיוע למפונים מהדרום ומהצפון במרכזי הפינוי ביניהם מפונים מקיבוצי עוטף עזה. לאחר כמה שבועות מרכזי החוסן גליל מזרחי וגליל מערבי אימצו את התכנית והחלו להגיש אותה מטעמם וכן מטעם המועצות האזוריות.
כעת, יוני 2025, אנו מגישים את תכנית החוסן במשחקי האדמה באמצעות מרכזי החוסן לעשרות רבות של גני ילדים, מרכזי חינוך בלתי פורמלי ובתי ספר בגליל העליון, בגליל המערבי, ובמירום הגליל. פרויקט מעניין היה עם וותיקי הגליל העליון במרכזי הפינוי אליהם התפנו וכן עם הוותיקים בקיבוצי הגליל שלא התפנו. המועצה האזורית חוף אשקלון גם היא אימצה את משחקי האדמה כתכנית חוסן עבור גני הילדים. פרויקט גדול במיוחד ביצענו מטעם הסוכנות היהודית עם העולים במרכזי הקליטה בצפון ובדרום. התכנית פעלה גם בשדרות ובבית הגדי דרך גפ"ן.
הנדבכים של התכנית
המגע באדמה משרה ביטחון
המגע באדמה וההיקשרות אליה מספקים תחושת קרקוע והעצמת תחושת הקיום הבוטח. האדמה, בהיותה הקרקע עליה אנו עומדים, משמשת מרחב של יציבות, במיוחד בתקופה בה אנו חשים ש"הקרקע נשמטת לנו מתחת לרגליים". העיסוק ביצירה באדמה משרה חוויה של ביטחון, הכלה, והחזקה, כאם גדולה הנושאת אותנו, ומאלה עולה גם רוגע.
היצירה באדמה מפתחת את כישורי הוויסות העצמי
כישורי הוויסות העצמי מהווים את הבסיס ליכולותיו של האדם להסתגלות למגוון מצבים חיצוניים ולהכלה של רגשות ותחושות פנימיות. זה הבסיס להשתלבות בעולם הפיזי והאנושי כישות תורמת ונתרמת, לחוויה של איכות חיים ולעניין שהאדם מוצא בעולם. הכישורים הללו יושבים על שלושה רבדים של ויסות: בבסיס נמצא הוויסות החושי – האופן שבו נחווית החוויה החושית של האדם בעולם (מגע, ריח, טעם, מראה וקול). על רובד הויסות החושי, יושב הרובד של הויסות הרגשי – ככל שהחוויה החושית נעימה יותר, יש סיכוי שהחוויה הרגשית תהיה יותר זורמת. מעל שניהם יושב הרובד של הויסות ההתנהגותי, כי ההתנהגות מושפעת מהחוויה הרגשית, וזו מושפעת מהאופן שאנחנו חווים את המפגש החושי בינינו לבין העולם. אנו מספקים מענה לעלייה החריפה בשכיחות קשיי וויסות החושי, הרגשי והתנהגותי בילדים בבתי הספר וכן לקשיים בוויסות קשב וריכוז. בשיטת משחקי האדמה תהליכי הוויסות מתחילים ביציאה אל הטבע ואיסוף אדמה, ולישת אדמה ונייר בידיים ולעיתים גם ברגליים. החשיפה החושית למרקמים של האדמה הרטובה, האדמה היבשה, העבודה עם המים, מעוררים את פיתוח כישורי הוויסות באמצעות תהליכי ההסתגלות למרקמים השונים אשר בטבע. האדם לומד להכיר את עצמו במגוון התחושות וכן להתרגל לתחושות חדשות עבורו. חומרי הטבע המשולבים במשחק מקדמים את פיתוח הוויסות החושי ופיתוח ההבחנה החושית.
היצירה באדמה כמרחב לביטוי רגשי
משחקי האדמה הופכים ייצוגים למסע הנפשי של יוצרם ולכן הם מרחבים של מודעות וריפוי. היצירות היבשות מצטרפות למרחבי המשחק, בהם אתגרים הופכים למסעות הרפתקה. משחק הוא בבואה של אתגרי המציאות: תהליכי היצירה של המשחקים והשיתוף בהם, מעצימים את כישורי החשיבה וההתמודדות של הפרט והקבוצה עם אתגרי המציאות. בהתבוננות מעמיקה על משחקי הילדים ניתן להבחין במגוון הצרכים ההתפתחותיים העומדים בבסיס כישורי החיים, כמו למשל: משחקים הקשורים בהתמודדות עם סכנה דמיונית, משחקים העוסקים ביחסים בין דמויות, ומשחקים של התגברות על קושי תוך גילוי תושייה. המשחק מהווה מרחב השלכתי לעיבוד חוויות בכלל ולעיבוד של טראומה בפרט. החשיבה המשחקית והיצירתיות הכרוכה בה, וכן היכולת לגמישות מחשבתית ויכולת הכללה של מגוון רעיונות, הם נדבכים מרכזיים בכישורי פתרון הבעיות ויצירת מציאות, שהם ממרכיבי החוסן.
משחק כמרחב הדדיות
משחק הוא מרחב בטוח ליצירת דיאלוג. המשחק הופך למוקד עניין משותף המפיח מוטיבציה בשחקנים להיות בקשר. שיטת משחקי האדמה מאפשרת יצירת מגוון עצום של מרחבי משחק, ההופכים מוקדי עניין משותפים לקבוצות. ישנם מרחבי משחק חופשיים, משחקים דרמטיים, בהם משתמשים בדמויות האדמה באופן חופשי, וישנם משחקים מובנים עם חוקים ידועים, מטרה ברורה, מנצחים ומפסידים. במרחב המשחק הדרמטי - כאשר שני ילדים ויותר משחקים בדמויות ותוצרים אחרים שלהם, הם צריכים לבטא את עצמם, את מחשבותיהם וכן להקשיב לזולת ולהבין את נקודת מבטו. במרחב המשחק המובנה -תוך כדי פיתוח המשחקים והמצאת החוקים, מתבססות שפות תקשורת בין הילדים המשחקים. חוויית השותפות בתוך עולם משחקי מעצימה עוד את תחושת הקיום הבוטח של הילדים. הילדים צריכים להקדיש חשיבה על פיתוח יחסי הגומלין בשני הרבדים: בין השחקנים עצמם ברובד הראשון, ביחסי התחרות, שיתוף הפעולה, ובין הדמויות המשחקיות-הדמיוניות בתוך המשחק ברובד השני: בתפקידיהן ואופני ההתמודדויות שלהן זו מול זו ומול אתגרים נוספים שהדמויות פוגשות במשחקן. משחק חברתי הוא מרחב של שפה משותפת בין כל המשחקים והצופים. הנאת המשחק, לרוב אינה בהכרח קשורה בתחושת הישג או יתרון יחסי על האחרים. ילדים משחקים במשחקים לאורך זמן ונהנים מעצם תחושת השייכות והשותפות במסע הדדי מתפתח. תחושת השותפות במשחק מפיחה מוטיבציה בילדים להתמודד ולעיתים לסייע לזולת בהתמודדות. שותפות והנאה במשחק מתרחשת כל עוד המשחק מהווה מאגר של מענים לצרכים של הפרט. גם כאשר השחקן נמצא בעמדת נחיתות במשחק, הוא לעיתים רבות ימשיך לשחק ולנסות לשפר את מצבו ואף אם הוא הפסיד במשחק, הוא ישאף לחזור לשחק. אני מאמין שיש לאדם תחושה פנימית שהמשחק הוא שדה התמודדות שבו הוא מפתח את כישוריו, ולכן הוא נאחז בו כשדה רלוונטי למימוש הפוטנציאל האישי הקשור ליכולת התמודדות והגשמה.
לסיכום
שיטת משחקי האדמה מבוססת על הרציפות שבין המסע החושי של המגע באדמה, עיבודה לחומר יצירה, יצירה של דמויות וכלים משחקיים והמשחק בהם. מדובר בשיטה אינטגרטיבית של העולם החושי, הרגשי, היצירתי והמשחקי. כאשר הילדים יוצרים את כלי משחקם ואלו הופכים דמויות הזדהות, מעצימה חוויית המסע הקשורה בחוויות של מסוגלות והעצמה, תוך התמודדות עם מגוון אתגרים וגילוי תושייה. תוך כדי משחקם, הילדים מעבדים תכנים קשים ואף אירועים טראומטיים. תהליך זה של פיתוח כישורי הסתגלות וגילוי תושייה עומד בבסיס החוסן האישי להתמודדות עם מציאות משתנה ומאתגרת. שני כישורים חשובים אלה כרוכים בגמישות המוחית, בפן החשיבתי והפן הרגשי. משחקים מפתחים בילדים את היכולות להיענות לעקרונות וחוקים וכן לפתח מעורבות חברתית בחשיבה על מהות החוקים ושינויים בהתאם לצורך. שיטת משחקי האדמה מפתחת את הקשרים הבין אישיים בהיותה מעוררת מוטיבציה לשותפות במרחבי משחק תוצרת עצמית. חוויה של שותפות היא נדבך של חוסן.